<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יצחק בר אבא</h1>
<h2>דף מב:</h2>
גרסינן בפרק הזהב [ב"מ נ"ו ע"א] אלו דברים שאין להם אונאה, העבדים והשטרות והקרקעות ההקדשות וכו'. רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן יש להן אונאה, שאינו חייב באחריותן אין להן אונאה. ובשבועות פרק שבועת הדיינים [מ"ב ע"ב] נמי פליגי. דתנן התם אלו דברים שאין משביעין עליהן. ומסיק נמי התם רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן משביעין עליהן וכו'. ובפרק מרובה נמי גרסינן [ב"ק ע"ד ע"ב] גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם ארבעה וחמשה רבי שמעון אומר קדשים שהוא חייב באחריותן משלם וכו'. ובגמרא [שם ע"ג ע"א] מוקי לה דר' שמעון אההיא קאי. וכן הגונב הקדש מבית בעלים פטור וא"ר שמעון קדשים שחייב באחריותן חייב, דקרינן ביה מבית האיש. וטעמיה דרבי שמעון מפרש בהזהב [ב"מ נ"ח ע"א], דתני תנא קמיה דרבי יצחק בר אבא קדשים שהוא חייב באחריותן חייב, שאני קורא "בה' וכחש". ושאינו חייב באחריותן פטור, שאני קורא בהן בעמיתו. א"ל כלפי לייא איפכא מסתברא א"ל ואיסמיה א"ל הכי קאמר קדשים שהוא חייב באחריותן חייב קרבן שבועה לפי שהן של עמיתו.
ונראה משום דקסבר רבי שמעון דבר הגורם לממון כממון דמי, ואם באתה לפוטרו מפני שהן של הקדש. להכי אתא "בה' וכחש", לרבות אף אם יש צד גבוה בהן. ושאין חייב באחריותן פטור, שאני קורא בהן למעטן מבעמיתו וכחש, והכא ליכא צד עמיתו. ובתורת כהנים [פ' ויקרא] כך היא, ומעלה מעל בה' רבי יוסי הגלילי אומר להביא קדשים קלים שהן ממונו. בן עזאי אומר להביא את השלמים. אבא יוסי אומר לא אמר בן עזאי אלא בכור בלבד. ובפרק קמא דבבא קמא [י"ג ע"א] דייקינן עלה. ובפ"א דמסכת תמורה [ח' ע"א] נמי מוקי לה דבכור דומיא דשלמים קתני. ומסקינן בסיפא, רבי שמעון אומר אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים, חייב באחריותן קורא [אני] בהן וכחש בעמיתו. ואת שאינו חייב באחריותן קורא אני בהן בה' וכחש. תורת כהנים חולק על שינויא דרב יצחק בר אבא. מיהו הפירוש [הוא] כמו שפירשתי.
ונראה דרבי שמעון דדריש בעלמא נמי טעמיה דקרא, הכי נמי דריש הכא, משום דקסבר דבר הגורם לממון כממון דמי. הילכך אהני בה' ואהני בעמיתו לחייבו קרבן שבועה. וכיון דממונו הוא אף לענין אונאה נמי ממונו הוא, כגון דאמר הרי עלי עולה והפרישה והוממה ומכרה, יש לה אונאה. דכיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה, דידיה היא וקרינן [בה] אל תונו איש את אחיו.
ותמה אני מאי טעמא לא עבדינן צריכותא להני דפליגי רבי שמעון [ורבנן] בגונב הקדש, ובאונאה, ובשבועה, כי היכי דאמרינן בפרק רבי אליעזר דמילה [שבת ק"ל ע"א] דתנן התם כל מלאכה שאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת, מילה אי אפשר להקדימה. ובגמרא אמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי עקיבא. ותנן נמי גבי פסח כה"ג כלל אמר רבי עקיבא וכו', עד וצריכא דאי אשמועינן גבי מילה וכו'.
ונראה לי אגב דאיצטריך למיתני במרובה דין דגונב הקדש, ובהזהב דין אונאה, ובשבועות דין דשבועות, ואין דין כל אלו נוהג בהקדש, קא מסיק נמי פלוגתא דרבי שמעון. כההיא דזבחים [כ"ט ע"ב], ומנחות [י"ב ע"א], ומליקות, וכן שוחט את הפסח [זבחים ס"ה ע"א], אם בעירוב מחשבת עשה אחת מאלה דפליג רבי יהודה ואמר דחלוקין המחשבות אם מחשבת הזמן קדמה או מחשבת חוץ למקומו, דפליגי רבנן ורבי יהודה. ולא מצרכינן להו. ובההיא דהמדיר [כתובות ע"ב ע"ב] ובפרק האיש מקדש [קדושין נ' ע"א] דתנן הכא והכא המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים וכו'. ובגמרא הכא כתובות איצטריכו ליה תנא קידושין אטו כתובות. וקידושין איצטריכא ליה ותנא כתובות אטו קידושין. והתם נמי האומר לשליח צא וקדש לי אשה במקום פלוני והלך וקידשה במקום אחר אינה מקודשת וכו'. ובפרק האומר [גיטין ס"ה ע"א] התקבל גט זה לאשתי במקום פלוני ונתן לה במקום אחר פסול וכו'. ומצריך להו בגמרא דקידושין. וכמה משניות שנויות (בעין) [כעין זה], זימנין מצרכינן להו וזימנין מתניא חדא משום אידך.
ורב יצחק בר אבא בימי רבי זירא היה, דגרסינן בגמרא ראשונה פ"א דזבחים [ה' ע"א], רמי רשב"ל אמעוהו בי מדרשא ומקשי, אם כשירה הן ירצו אם אין (כשרה למה מרצין) [מרצין למה באין] וכו'. אפתח אנא פיתחא לנפשאי מוצא שפתיך תשמור ועשית וגו' נדבה נדר הוא אלא אם כמו שעשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה. יתיב רבי זירא ורב יצחק בר אבא ויתיב אביי גבייהו, ויתבי וקאמרי קשיא לרשב"ל וכו'. ובמנחות בסוף הקומץ זוטא [י"ז ע"א] תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבא, הקטיר קומץ לאכול שיריים לדברי הכל פיגול. פירוש וחייב עליו כרת, ובמחשבת חוץ לזמנו עסקינן. א"ל הא מיפלג פליגי רבי מאיר ורבנן, דר' [מאיר] סבר מפגל בחצי המתיר, וקומץ חצי מתיר הוא, דאכתי איכא לבונה להקטיר. ורבנן סברי אין מפגלין בחצי המתיר. ואת אתנית דברי הכל פיגול. אימא דברי הכל פסול. דאפילו רבנן מודו דמחשבת חצי המתיר משוי לה פסול. ופרכינן ולימא הרי זה פיגול ורבי מאיר, כיון דשם פיגול אתנויה אמאי לא מוקי לה כרבי [מאיר], כיון דצריך לשבשה. ומשני תנא דברי הכל אתנייה, פיגול בפסול מיחלף, הרי זה בדברי הכל לא מיחלף. וכי האי גוונא נמי בשילוח הקן [חולין קמ"א ע"א] בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן אי שלח מעיקרא משמע או לאו שניתן לעשה. ומותבינן מגנב וגזלן דתניא דישנן בכלל מלקות ארבעים. ואמר רבי זירא דילמא אינו בכלל מלקות ארבעים תניא משום דלא מתנייא בבי רבי חייא ורבי אושעיא משבשינן לה. ואמאי דילמא לא דקדק השונה בין ישנה לאינו. ואע"פ שבכמה מקומות אנו משנים ואומר תני הכי כההיא דאיזהו נשך [ב"מ ס"ב ע"ב] תן לי חיטיי שאני מוכרן וכו', דאתא אביי לתרוצי תני הכי, מיהו רבא אוקמה התם אליבא דרבי אושעיא.
